Baba Kama
Daf 13b
משנה: הַשּׁוֹפֵךְ מַיִם בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהוּזַּק בָּהֶן אַחֵר חַייָב בְּנִזְקוֹ. הַמַּצְנִיעַ אֶת הַקּוֹץ וְאֶת הַזְּכוּכִית וְהַגּוֹדֵר אֶת גְּדֵירוֹ בַּקּוֹצִים וְגָדֵר שֶׁנָּפַל לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְהוּזְּקוּ בָהֶן אֲחֵרִים חַייָב בְּנִזְקוֹ.
Traduction
Si un individu verse de l’eau sur la voie publique et cause un dommage à quelqu’un, il doit payer le dommage. Si un individu cache dans la voie publique des épines, des verres, qui causent des dommages, ou s’il fait sa haie en épines, ou si sa haie s’est renversée sur la voie publique, ce qui a causé des dommages aux passants, il doit payer ces dommages.
Pnei Moshe non traduit
מתני' השופך מים בר''ה. אע''ג דברשות קעביד כגון בימות הגשמים שמותר לשפוך מים בר''ה אפ''ה אם הוזק בהן אחר חייב בנזקו ואפי' אפקרינהו דהא מתחלה שלא באונס הוא וקי''ל המפקיר נזקיו בר''ה ומתחלה נעשו שלא באונס חייב:
המצניע את הקוץ וכו'. שהצניען בר''ה:
והגודר גדירו בקוצים. שעשה גדר מקוצים והפריחן לר''ה אבל אם צימצם בתוך שלו והוזק בהן אחר פטור שאין דרך ב''א להתחכך בכתלים:
הלכה: נִשְׁבְּרָה כַדּוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים כול'. רִבִּי לָֽעְזָר אָמַר. בִּשְׁעַת נְפִילָה נֶחְלְקוּ אֲבָל לְאַחַר נְפִילָה כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁחַייָב. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. בֵּין בִּשְׁעַת נְפִילָה בֵּין לְאַחַר נְפִילָה הִיא הַמַּחֲלוֹקֶת. מְתִיב רִבִּי יוֹחָנָן לְרִבִּי לָֽעְזָר. אִם בִּשְׁעַת נְפִילָה פָּטוּר. אֵינוֹ קַל וָחוֹמֶר לְאַחַר נְפִילָה. וְלָמָּה פָטוּר בִּשְׁעַת נְפִילָה. שֶׁכֵּן אָדָם מַבְקִיר נְזָקָיו בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. אִית מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְדֵין וְאִית מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְדֵין. דְּתַנֵּי. מוֹדִין חֲכָמִים לְרִבִּי יוּדָן בְּמַנִּיחַ אַבְנוֹ וּמַשּׂוֹאוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּבָא אַחֵר וְנִתְקַל בָּהֶן פָּטוּר. שֶׁעַל מְנָת כֵּן הִנְחִיל יְהוֹשֻׁעַ לְיִשְׂרָאֵל אֶת הָאָרֶץ. הָא אִם לֹא הִנְחִיל יְהוֹשֻׁעַ לְיִשְׂרָאֵל אֶת הָאָרֶץ עַל מְנָת כֵּן חַייָב. 13b עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן. בְּמִתְכַּוֵּין לַחֲרָסִין. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי לָֽעְזָר. בְּמִתְכַּוֵּין לְהַזִּיק. רִבִּי זֵירָא וְרִבִּי לָא תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. מוֹדֶה רִבִּי יוּדָה לַחֲכָמִים בְּמַבְקִיר שׁוֹר שֶׁנָּגַח בִּרְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁחַייָב. לֹא דוֹמֶה נֶזֶק עוֹמֵד לְנֶזֶק מְהַלֵּךְ.
Traduction
Selon R. Eléazar, la discussion entre les rabbins (l’avis anonyme de la Mishna) et R. Juda a lieu si le dommage est survenu au moment de la chute de la cruche (73)L'homme ainsi lésé ne l'a pas fait de plein gré, dit R. Juda.; mais si le dommage est survenu après ce fait, tous reconnaissent (même R. Juda) que le propriétaire de la cruche est responsable du dommage (74)Il pouvait l'éviter en enlevant les morceaux.. Selon R. Yohanan, la discussion de la Mishna est aussi bien applicable au cas du dommage immédiat après le bris de la cruche, qu’à celui du dommage survenu plus tard. Celui-ci objecta à son contradicteur R. Eléazar: si (selon R. Juda) le propriétaire de la cruche est dispensé en cas de dommage immédiat (75)Alors le porteur de la cruche doit faire attention à ce qu'il porte., il doit l’être à plus forte raison en cas de dommage immédiat, parce que au dehors l’homme est présumé abandonner les morceaux d’un objet brisé, sans être responsable du mal par accident. Il existe un enseignement dont chaque interprétation confirme l’un des deux avis précédents: Les sages reconnaissent, est-il dit (76)Tossefta à ce Ch. 2., d’accord avec R. Juda, que si quelqu’un pose une pierre avec une charge sur la voie publique, puis un passant s’y heurte et se blesse, le propriétaire de ce dépôt n’est pas responsable, car pour ainsi dire de la même façon, Josué a partagé la Palestine entre les Israélites (77)Une part de la rue est offerte à tout venant.. Si donc l’on n’avait pas invoquer la répartition du sol palestinien par Josué, le propriétaire serait coupable (78)Bien qu'il ne soit pas cause du mal.. On assimile ce cas au fossé, selon R. Yohanan, et la responsabilité subsiste si le propriétaire a eu l’intention d’utiliser les morceaux de la cruche brisée; selon R. Eléazar, ce dernier en laissant à terre les morceaux semble avoir eu l’intention de blesser. R. Zeira et R. Ila disent tous deux: R. Juda adopte l’avis des autres sages que, même en abandonnant un bœuf qui a frappé (blessé) sur la voie publique, son propriétaire reste responsable; car un danger en place (immobile comme la cruche brisée) ne ressemble pas au danger en mouvement (comme le bœuf) dont il est difficile de se préserve et son propriétaire est responsable.
Pnei Moshe non traduit
גמ' בשעת נפילה נחלקו. אם הוזק בהן בשעה שנשברו כדו ונפלה והוחלק זה במים או לקה בחרסיה בהא הוא דת''ק סבר נתקל פושע הוא ור' יהודה סבר לאו פושע הוא:
כל עמא מודו שחייב. כדמפרש טעמיה לקמיה:
א''ר יוחנן בין וכו'. וכדמקשי ליה:
מתיב. השיב ר''י לר' לעזר אם בשעת נפילה דאיכא למימר היה לו להזהר במה שבידו ושלא יהא נתקל ויזיק אחרים ואפ''ה פוטר בו ר' יהודה אינו ק''ו דלאחר נפילה יהיה פטור דמה היה לו לעשות:
ולמה פטור בשעת נפילה. סיומא מילתיה דר' יוחנן היא תדע דהא בשעת נפילה מ''ט פטור הוא לר' יהודה אלא משום שכן אדם מפקיר נזקיו ברשות הרבים דמסתמא מפקיר להו ואע''ג דבעלמא מפקיר נזקיו ברשות הרבים חייב התם דהניח התקלה מדעת והוי כבור ברשות הרבים אבל הכא דעל ידי אונס באת התקלה פטור וא''כ מכ''ש דלאחר הנפילה פטור:
אית מתניתא וכו' ואית מתניתא. חדא ברייתא היא וכלומר מהאי מתניתא מסייעא לר' לעזר ומסייעא לר' יוחנן וכל חד מפרש לה כטעמיה ולתרווייהו ל''ק וכדלקמן:
דתני. תוספתא היא בפרק שני. וחסר כאן והכי גרסינן כדאיתא התם מודה ר' יהודה לחכמים במניח אבנו וצלוחותו ברשות הרבים ובא אחר והוזק בהן שהוא חייב מפני ששמירתו עליו ומודים חכמים לר' יהודה במניח קנקנים בראש הגג לנגבן ונפלו ונשברו ובא אחר והוזק בהן שהוא פטור מפני שאין שמירתן עליו. ולקמן איתא התם היה בקופה של תבן ובה חבילה של קוצים ברשות הרבים ובא אחר והוזק בהן ה''ז חייב ר' יהודה פוטר שלא ניתנו ערי ישראל אלא לכך ובהאי דינא פלוגתא התם. ועכ''פ שמעינן דבמניח תקלה ברשות הרבים כ''ע מודו דחייב ואם ממילא באת מחמת שהוציאן בר''ה כמו בקופה של תבן לר' יהודה פטור שעל מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ שיהו נושאין משאיהן בר''ה וברשות קעביד:
הא אם לא הנחיל וכו'. מדקאמר טעמא שע''מ כן הנחיל הא מדינא חייב ואע''פ שלא הניח התקלה מדעת ברשות הרבים ודמיא למתני' וא''כ קשיא והשתא מסיק דמר מתרץ לטעמיה ומר מתרץ לטעמיה:
על דעתיה דר' יוחנן. דס''ל לאחר נפילה פוטר ר' יהודה דכיון דשלא מדעת נעשית התקלה מתחילה פטור במפקיר ובמתכוין חייב דקאמר ר' יהודה במתני' במתכוין לחרסין לזכות בהן קאמר דהוי לה השתא כבורו וכהניחן מדעת וה''נ מיתוקמא דיוקא דברייתא דמדינא חייב בשנתכוין לזכות בהן ולר' לעזר דס''ל לאחר הנפילה מחייב ר''י לא איצטריך ליה לפרושי מתכוין דר''י במתכוין לזכות בהן אלא במתכוין להזיק וכלומר דכיון שהניחן שם לאחר הנפילה כמתכוין להזיק הוא שהיה לו לפנותן:
לא דומה נזק עומד. אפי' למאן דס''ל מפקיר נזקיו בר''ה פטור במתני' ומפני שלא הניח התקלה מדעתו לא תימא דה''ה בשור שנגח בר''ה והפקירו נמי כן שהרי לא מדעתו היתה התקלה הלכך קמ''ל דשאני הכא דאינו דומה נזק עומד דמתני' שיכולין העוברין להשמר ולילך מן הצד אבל הכא נזק מהלך הוא ברשות הרבים וקשה לשמור הימנו:
הלכה: הַשּׁוֹפֵךְ אֶת הַמַּיִם בִּרְשׁוּת הָרַבִּים כול'. רַב הוּנָא אָמַר. בְּשֶׁנֶּחְבַּט בְּקַרְקָעוֹ. אֲבָל אִם נִתְלַכְלְכוּ כֵלָיו חַייָב. רַב אָמַר. אֲפִילוּ נִתְלַכְלְכוּ כֵילָיו פָּטוּר. מִילְּתֵיהּ דְּרַב אָֽמְרָה. בּוֹר שֶׁלַּנְּזָקִין פָּטוּר עַל הַכֵּלִים.
Traduction
Selon R. Houna, la Mishna traite de la responsabilité si, pour avoir glissé par l’eau, l’homme est tombé à terre, et s’est ainsi blessé; mais, si les vases se sont trouvés salis par l’eau après leur dépôt (et abîmés), celui qui a versé l’eau est responsable du dégât (79)Par équivalence avec le fossé, on n'est pas responsable du dommage survenu à l'homme, mais des vases.. Selon Rav, même des vases abîmés on n’est pas responsable (80)Tossefta, ibid.. Cet avis de Rav revient à dire que si, par comparaison avec le fossé, un individu a causé un dégât par son fait, celui-ci est dispensé de payer le dommage même des vases.
Pnei Moshe non traduit
גמ' בשנחבט בקרקעו. מחמת שהוחלק במים נפל ונחבט האדם בקרקע והוזק מיירי מתני' ורב הונא דייק לה הכי מדקתני והוזק בהן משמע דוקא הוזק בהן אדם אבל לא כלים והילכך לא משכחת לה אלא בשהוזק בתר דנייחו מיא דהוי כבור ואדם הוא דחייב דלא אימעוט אדם מנזקי בור אלא כלים אבל אם בשעת השפיכה הזיק גירי דיליה הוא ולאו בור הוא ועל הכלים נמי מתחייב והיינו דקאמר בשנחבט בקרקעו כלומר מחמת שעשה זה להקרקע רפש וטיט נחלק ונחבט האדם:
אבל אם נתלכלכו כליו חייב. כלומר אבל אם היה ההיזק מעיקרא קודם דנייחו מיא ובשעת שפיכה וההיזק הוא שנטנפו כליו של זה חייב גם על הכלים אי נמי דהכי פירושא דרב הונא דייק מדקתני השופך מים והוזק דמשמע דדוקא בהכי איירי שהוזק בשעת שפיכה ועדיין לא נחו מיא ולפיכך חייב על נזקי אדם אבל בתר דנחו מיא פטור דבור הוא והשתא רב הונא אדיוקא דמתני' קאי בשנחבט אדם בקרקעו הוא דפטור בו דאדם אימעוט מבור אבל על הכלים חייב ואפי' בתר דנייחו וקסבר רב הונא כמ''ד לקמן דכלים לא אימעוט מבור. והשתא שייך שפיר טפי הא דרב דאמר דאפילו כלים פטור בתר דנייחו ומתני' דוקא בשעת שפיכה מיירי דגירי דיליה הוא ולא הוי בור. והאי פירושא מסתברא טפי דנראה מרהטא דסוגיא דרב ורב הונא בחיוב כלים בבור פליגי:
מילתיה דרב אמרה. דש''מ מדברי רב דס''ל כמ''ד דנזקי כלים ג''כ אימעוט מבור כמו אדם:
הַמַּצְנִיעַ אֶת הַקּוֹץ וְאֶת הַזְּכוּכִית לְתוֹךְ כּוֹתְלוֹ שֶׁלַּחֲבֵירוֹ וּבָא בַּעַל הַכּוֹתֶל וּסְתָרוֹ וְהוּזַּק בָּהֶן אַחֵר חַייָב. חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ מוֹצִיאִין אוֹתָן לְתוֹךְ שְׂדֵה עַצְמָן וּמַעֲמִיקִין לָהֶן ג̇ טְפָחִים כְּדֵי שֶׁלֹּא תַעֲלֵם הַמַּחֲרֵישָׁה.
Traduction
Si quelqu’un cache une épine ou des verres dans le mur de son prochain, puis le propriétaire du mur le démolit, après quoi un tiers survenant se blesse à cette épine remise à nu, le premier est responsable (81)Il devait le mettre à l'abri, et le propriétaire du mur l'ignorait.. Les gens pieux d’autrefois avaient soin d’enfouir leurs épines dans leur propre champ, à une profondeur d’au moins 3 palmes, afin que le soc de la charrue ne les découvre pas en labourant.
Pnei Moshe non traduit
חייב. המצניע שלא היה לו להצניעו בכותלו של זה ובעל הכותל פטור דלא ידע:
כדי שלא תעלם המחרישה. בשעה שמחרישין שלא יחזרו ויעלו:
Baba Kama
Daf 14a
משנה: הַמּוֹצִיא אֶת תִּבְנוֹ וְאֶת גַּפָּתוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים לִזְבָלִים וְהוּזַּק בָּהֶן אַחֵר חַייָב בְּנִזְקוֹ. וְכָל הַקּוֹדֵם בָּהֶן זָכָה. הַהוֹפֵךְ אֶת הָגָּלָל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהוּזַּק בָּהֶן אַחֵר חַייָב בְּנִזְקוֹ.
Traduction
Si un individu avait mis son chaume et sa paille sur la place publique, pour en faire du fumier, et qu’un passant en ait subi du dommage, le maître doit payer ce dommage; en outre, tout le monde a le droit d’en prendre possession. R. Simon b. Gamliel dit: tous ceux qui mettent des objets nuisibles dans une place publique, subissent 2 conséquences, 1° de payer les dommages qu’ils causent, 2° chacun a le droit de prendre possession de ces objets (84)La phrase entre [ ] est omise dans le texte jérusalémite.. Si un individu rencontrant du fumier dans une place publique (85)V. J. (Demaï 3, 3)., le déplace, et qu’un passant en est endommagé, l’individu doit payer ce dommage.
Pnei Moshe non traduit
מתני' גפתו. פסולת הזיתים:
לזבלים. שירקבו התבן והגפת ונעשים זבל לזבל שדות וכרמים:
חייב בנזקו. ואפילו אפקרינהו דהמפקיר נזקיו שלא באונס מתחלה חייב:
וכל הקודם בהן זכה. דקנסינהו רבנן:
ההופך את הגלל. צואת הבקר:
חייב בנזקו. אבל לא קנסו בו רבנן לומר כל הקודם זכה משום דמאן דמפיק ליה לרשות הרבים לאו לאשבוחיה מפיק דהא מושבח ועומד הוא למילתיה ולנקות חצירו הוא דעביד ולא אתי לשהויי התם:
הלכה: הַמּוֹצִיא אֶת תִּבְנוֹ וְאֶת גַּפָּתוֹ כול'. בַּמֶּה זָכָן. דְּבֵית רִבִּי יַנַּאי אָֽמְרֵי. בִּשְׁבָחָן. שְׁמוּאֵל אָמַר. בְּגוּפָן.
Traduction
A quoi se réfère le droit de prendre possession? D’après l’école de R. Yanaï, il s’agit seulement de la plus-value; d’après Samuel, il s’agit de la paille elle-même (le propriétaire est puni d’avoir voulu tirer profit de la rue, au risque de nuire à autrui).
Pnei Moshe non traduit
גמ' במה זכן. כל הקוד' בהן זכה דקתני במתני' במה זכה:
בשבחן. אבל לא בגופן משום דעיקר כועמא דקנסא דלא ליתי לשהויי להו ברשות הרבים כדי להשביחו ומיתקלי בהו רבים הילכך בשבחן קנסו רבנן בגופן לא קנסו:
שמואל אמר בגופן. אף בגופן דקנסו בגופן משום שבחן:
חִזְקִיָּה אָמַר. וְהוּא שֶׁהָֽפְכָהּ עַל פָּנֶיהָ לְזַכּוֹת בָּהּ. מִילְּתֵיהּ דְּחִזְקִיָּה אָֽמְרָה. הַמִּטַּלְטְלִין נִיקְנִין בַּהֲפִיכָה. אֶלָּא הַמִּטַּלְטְלִין מַהוּ שֶׁיִּקָּנוּ בִּגְרִירָה. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה. נִרְאִין דְּבָרִים בָּעֲמוּדִין וּבְעוֹרוֹת קָשִׁין. אֲבָל בְּעוֹרוֹת רַכִּין לֹא קָנָה עַד שֶׁיַּגְבִּיהַּ.
Traduction
Hiskia ajoute: il y a prise de possession lorsqu’on a retourné la paille sur la voie publique avec l’intention de l’acquérir. De cet avis de Hiskia il résulte certes la faculté d’acquérir les objets mobiliers rien qu’en les retournant (sans les lever beaucoup); mais a-t-on aussi cette même faculté en les traînant seulement? Il semble, dit R. Aboun b. Hiya, qu’il faut établir des distinctions à cet égard entre certains objets mobiliers et d’autres. Ainsi, il suffira, pour acquérir, de traîner de lourdes colonnes (86)V. J., (Demaï 3, 3), ou de grandes peaux épaisses (vu leur poids), tandis que les peaux tendres (légères) seront acquises en le soulevant.
Pnei Moshe non traduit
והוא שהפכה על פניה לזכות בה. והא דאמרינן דכל הקודם בהן זכה והוא שהפכה וכו' ולאו אהופך את הגלל בר''ה קאי והכי אמרינן בהדיא בדמאי. וה''ג התם בפ''ג הלכה ג' תמן תנינן ההופך את הגלל בר''ה והוזק בהן אחר חייב בנזקו תני ואסורין משום גזל ואכל הקודם בהן זכה קאי דאסור לאחר ליטול ממנו אחר שזכה זה. כהנא אמר והוא שהפכה על מנת לזכות בה. הכי מפרש לה למתני' דדמאי התם דקתני המוצא פירות בדרך ונטלן לאוכלן ונמלך להצניע לא יצניע עד שיעשר וקאמר דה''נ הדין כן דלא מיחייב לעשר אלא כשהפכה בתחילה ע''מ לזכות בה. אבל אם הפכה ע''מ שלא לזכות בה לא בדא שלא היתה כוונתו בתחלה כדי לזכות לא בדא אמרו שלא יצניע עד שיעשר דכיון דלא זכה בו מעיקרא אין חיוב המעשר חל עליו:
ופריך התם לענין נזיקין לא בדא שניא בין הפכה על מנת לזכות בו בין שהפכה על מנת שלא לזכות בו והוזק בהן אחר חייב בנזקו והכא את אמר הכן דמאי שנא לענין נזיקין בהופך את הגלל בר''ה דלא שאני לן בזה שאפילו לא נתכוון זה ההופך את הגלל לזכות בהן חייב הוא בנזקן דאסתלק להו מעש' ראשון שהוציאן לר''ה וקיימא לה ברשותיה והכא במעשר את אומר הכין דדוקא שנתכוון על מנת לזכות בהן. א''ר אבין תמן כתיב בעל הבור ישלם בעל הנזק ישלם. כלומר מי שהוא עושה הנזק עכשיו הוא ישלם והרי הוא הפך את הגלל ממקומו והשליכו למקום אחר ונתקל בהן אדם שם ואם היה במקומו הראשון לא נתקל בו זה הילכך הוא הכורה בר''ה. ברם הכא עשר תעשר משלך את מעשר ולא משל אחרים. דתבואת זרעך כתיב וכל זמן שלא זכה בו אינו מחוייב לעשר. ע''כ הסוגיא מהתם. והשתא מפרש לה חזקיה הכא נמי בענין זה דהא דאמרינן כל הקודם בהן זכה דוקא בשהפכה על פניה לזכות בה:
מילתיה דחזקיה אמר המטלטלין נקנין בהפיכה. כלומר שמעינן מדקאמר חזקיה בשהפכה על מנת לזכות בה וסתם הפיכה בהגבהה מועטת היא שהופכה מכאן לכאן. וא''כ ש''מ דמטלטלין נקנין בהפיכה ואפילו לא הגביהן למעלה משלשה:
אלא. כלומר אלא הא דמיבעיא לן מהו שיקנו המטלטלין בגרירה שלא הגביה אותן כלל אלא גיררן ממקום למקום אם נקנין בכך:
נראין דברים. דלא כל המטלטלין שוין בדין זה אלא בעמודין הכבדין ועורות קשין הגדולות שהן כבדות הרבה ואין דרכן להגביהן כגון אלו וכיוצא בהן נקנין בגרירה:
אבל בעורות רכין. שהן נוחין להגביה אותן לא קנה עד שיגביה:
פִּיסְקָא. הַגּוֹדֵר גְּדֵירוֹ בַּקּוֹצִים. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. תִּיפְתָּר דִּבְרֵי הִכֹּל בְּמַפְרִיחַ. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא. וְלָמָּה לִי נָן פָּֽתְרִין לָהּ כְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יוּדָה דְאָמַר. 14a שְׁלֹשָׁה שֶׁהֵן סְמוּכִין לִרְשׁוּת כִּרְשׁוּת. אָמַר לֵיהּ. וּמַה בִּישׁ לָךְ דְּאִיכָּא רִבִּי יוֹחָנָן מֵימַר לָךְ. תִּיפְתָּר דִּבְרֵי הִכֹּל בְּמַפְרִיחַ.
Traduction
S’il fait une haie composée d’épines'', dit la Mishna. Cet avis, dit R. Yohanan, est plausible d’après tous (même d’après R. Juda, un tel homme est responsable des dégâts de la haie), parce que la haie est supposée empiéter sur la voie publique. R. Aboun b. Hiya demanda en présence de R. Zeira; pourquoi ne pas expliquer la Mishna d’après R. Yossé b. Juda, qui dit (82)''V. Tossefta, ch. 6; ci-après, 5 7 ( 5a).'': 3 objets rapprochés de la voie publique sont considérés comme se trouvant sur cette dernière; ce qui motive la responsabilité? Qu’importe, répondit R. Zeira: qu’as-tu à objecter contre l’interprétation de R. Yohanan? Elle a l’avantage d’expliquer la Mishna selon l’avis de tous, en cas d’empiétement.
Pnei Moshe non traduit
תיפתר דברי הכל. אפי' ר' יהודה מודה בה דס''ל לעיל במפקיר נזקיו בדבר שלא עשה התקלה מדעת פטור הכא בגדר קונים כר' יהודה נמי אתיא דבמפריח עסקינן. כדפרישית במתני' והוי כמי שמניח תקלה ברה''ר ואפי' ר' יהודה מחייב:
דאמר שלשה שהן סמוכין לרשות. שלשה דברים אמרו חכמים שהן סמוכין לרשות הרבים ונעשו כרשות כמו שהניחן בר''ה מתחלה וא''כ אפילו במצמצם ברשותו יכולין לפתור המתני' ומפני שהוא סמוך לרשות הרבים חייב:
ומה ביש לך. מפני מה לא הוטב בעיניך אוקימתא דר' יוחנן דפתר לה במפריח ודברי הכל והכי שפיר טפי לאוקמי מתני' ככ''ע ולא כיחידאה:
וְגָדֵר שֶׁנָּפַל לִרְשׁוּת הָרַבִּים. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. דְּרִבִּי מֵאִיר הִיא. דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר. כָּל הַמַּזִּיק שֶׁלֹּא עַל יְדֵי מַעֲשֶׂה חַייָב. וְהָדָא אָֽמְרָה דָא. נָֽתְנוּ לוֹ זְמַן לָקוֹץ אֶת הָאִילָּן וְלִסְתּוֹר אֶת הַכּוֹתֶל וְנָֽפְלוּ לתוֹךְ הַזְּמַן פָּטוּר. לְאַחַר הַזְּמַן חַייָב. וְכַמָּה הוּא הַזְּמַן. תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. ל̇ יוֹם.
Traduction
– ''Si la haie s’est écroulée sur la voie publique'', est-il dit. R. Abahou dit au nom de R. Simon b. Lakish: l’avis de la Mishna que, même en cas d’accident, on est responsable, émane de R. Meir qui dit: tout auteur d’un dommage, même sans l’avoir accompli lui-même, doit le payer. Où l’a-t-il dit? En cette Mishna (83)(Baba Metsia 10, 4).: Si (en prévision de la chute) un jour a été assigné au propriétaire pour abattre une maison ou un arbre, qui s’écroule ensuite avant le jour fixé; le propriétaire est acquitté; si l’éboulement a eu lieu après le jour fixé, le propriétaire est responsable (de même ici, ayant eu le temps d’enlever la haie, ce qu’il n’a pas fait, il est coupable). Quelle est la limite de temps? Selon R. Oshia, elle est de 30 jours.
Pnei Moshe non traduit
דר' מאיר היא. הא דקתני גדר שנפל לר''ה חייב בנזקו ואע''ג דאניס ליה ולאו מעשה קעביד כר''מ מיתוקמא דס''ל דחייב אפילו בכה''ג:
והידא אמרה. ובאיזה דין אמרה ר''מ:
דא. בזה הדין דתנן בפ' בתרא דמציע' הכותל והאילן שנפלו לר''ה והיזיקו פטורין מלשלם נתנו לו זמן וכו' לאחר הזמן חייב וה''נ מיירי שנתנו לו זמן לפנות הגדר ולא פינה ובכה''ג הוא דמחייב אע''ג דלא ע''י מעשה שלו נעשה ההיזק:
וכמו הוא הזמן. ב''ד:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source